דעות

רופאים, מה אתם יודעים על איגנץ פיליפ זמלווייס?

בתי הספר לרפואה רואים בהיסטוריה של הרפואה חומר לימוד מיותר נוכח כמות הידע ה"מעשי" שיש להקנות. ספר חדש מכיר בחשיבותה ומדגיש את ההכרח ללמדה ולא לראות בה בן חורג

צילום מתוך סדרת הטלוויזיה The Knick, שתיארה את חייו של גדול הכירורגים, ד"ר הלסטד ופעולתו בבית החולים בניו יורק בשנת 1900. צילום: ויקיפדיה

"אימפריית סכין הניתוח - ההיסטוריה של הכירורגיה", ספר שיצא לאור בחודשים האחרונים בשפה האנגלית ונכתב על ידי הכירורג האמריקאי אירא רוטקאו, מדגיש מדוע קיים הכרח ללמד את ההיסטוריה של הרפואה ולא לראות בה בן חורג.

כריכת הספר Empire of the scalpel. The history of Surgery

המבוא לספר הוא  סיפור קליני קלאסי. רופא צעיר באחת התורניות הראשונות שלו בבית החולים בבוסטון, מקבל בני זוג שנפגעו בתאונת דרכים. הבעל נפגע בראשו. בדיקתו ללא כל ממצא רפואי חשוב, פרט לפצע חתך בגולגולת שיש לתפור. בדימות, אין כל ממצא והחולה בהכרה מלאה.

הרופא מכין את שדה התפירה ומכסה את פני החולה. הוא משוחח עימו כל משך הפעולה. אשת מעירה כי הוא לא מדבר ברור. הרופא בודק את אישוני המטופל ונחרד לראות הגדלה ניכרת וחוסר תגובת האישון. הוא נזכר באזהרת האחות שהדגישה כי פגיעת ראש עלולה לפתע לעבור ממצב של הכרה לאובדן פתאומי. הצוות מוזעק מיד לניקוז המטומה אפידרולית.

בתום הניתוח, לחרדתו של הרופא הצעיר, המנתח הבכיר מבקש לשוחח עימו. הפתעה: הכירוג הבכיר מברך אותו על ששם לב לשינוי הקליני ומוסיף משפט לא שגרתי בקרב מנתחים: "שים לב כי מה שעשית הוא הפועל היוצא של כל מה שלמדו ועשו דורות קודמים של כירורגים", ומזכיר את הטיפול בטְרֶפַּנַצְיָה.

כך נקבעה בתודעת מחבר הספר הזיקה להיסטוריה של הרפואה, כבר בחודש הראשון להתמחות. מה שלא ניתן לו, כנראה, בפקולטה לרפואה בה למד. בתי הספר לרפואה רואים בהיסטוריה זו חומר לימוד מיותר, נוכח כמות הידע ה"מעשי" שיש להקנות.

שעות הלימוד מוקדשות למדעי היסוד, להכרת המחלות, לדרכי האבחון והטיפול ולאופני החשיבה, ההתנהגות הנאותה ליד מיטת החולה ועוד נושאים נוספים הדורשים זמן, מאמצים ומורים מתאימים. ההיסטוריה יכולה בהחלט להמתין לעת היציאה לגימלאות, או להיסטוריונים מקצועיים הפונים לחקור וללמד את ההיסטוריה של הרפואה. בהסתדרות הרפואית בישראל, לדוגמה, קיימת "החברה להיסטוריה של הרפואה והמדע" אך חבריה מעטים ומתמעטים.

סטודנטים שנתבקשו להעריך אירועים היסטוריים כמו באיזו שנה החלו להשתמש בפניצילין, בצילומי רנטגן, במתן עירוי דם, לא הצליחו לענות על השאלות וכך גם אינם יכולים להעריך את ההתקדמות האדירה במקצוע שבו בחרו לעסוק

באחד השיעורים בנושא אחר, בפקולטה לרפואה בירושלים, ביקשתי לראות מי מהנוכחים המעטים בכיתה שמע את השם זמלווייס (איגנץ פיליפ זֶמֶלְוַויְיס). מאחר שלא היו מצביעים, ביקשתי מהם ללכת לרחוץ ידיים ולברר תוך כדי כך בפלאפונים שלהם מי האיש. ההפתעה היתה רבה.

המידע ההיסטורי אינו נשאל בבחינות ברפואה פנימית או  בבחינות כירורגיה. הסטודנטים שנתבקשו להעריך אירועים היסטוריים כמו באיזו שנה החלו להשתמש בפניצילין, בצילומי רנטגן, במתן עירוי דם, לא הצליחו לענות וכך גם אינם יכולים להעריך את ההתקדמות האדירה במקצוע שבו בחרו לעסוק, התקדמות שהחלה עם גלוי האתר המאפשר ניתוח (1846), גילוי תכונות הסולפא בעת  מלחמת העולם הראשונה ופניצילין לקראת סיום המלחמה העולמית השנייה, הרנטגן בשנת 1901 וסוגי הדם ב-1912.

סדרת הטלוויזיה "הניק" (The Knick), שתיארה את חייו של גדול הכירורגים ד"ר ויליאם סטיוארט הלסטד ופעולתו בבית החולים בניו יורק בשנת 1900 ואילך, המחישה כיצד מנסים למכור מכשיר רנטגן לבית החולים ("תוך חצי שעה יש לך צילום גולגולת!") ואת נוראות הטיפול הפסיכיאטרי. אבל סדרת טלוויזיה אינה יכולה להחליף לימוד מסודר. לימוד המתחיל באבות המקצוע, בִשמם אמורים הסטודנטים להישבע אמונים  למקצועם - שבועת היפוקרטס הידועה (מי הוא היה? מתי פעל? מי חיבר את השבועה – ע"ע) .

מחבר הספר, כאמור, הוא רופא כירורג בעל תואר נוסף כמומחה בבריאות הציבור שפרסם ספרים העוסקים בהיסטוריה של הרפואה באמריקה. ספר מעניין זה מציג תמונה היסטורית נפלאה הנכתבת מתוך אותה ההבנה  שדחפה אותו אל העיסוק בהיסטוריה של הרפואה ומוכיח כי זהו פרק מענין ומותח לא פחות מסדרות היסטוריות על פרשות אהבהבים או מאחזי עיניים בני ימינו.

האם חשוב לדעת את ההיסטוריה של הרפואה, האם רופא עיניים המכיר את תולדות התפתחות המשקפיים וניתוח הקטרקט יהא מנתח טוב יותר? האם גניקולוג, המכיר בכך שאבותיו ההיסטוריים היו נושאי הזיהום וגורמי תמותת האמהות וכיצד שונתה התמונה? ייתכן שהרופא של היום יפעל היטב לטובת מטופליו גם ללא הידע הזה, אבל יש הכרח ללמד את ההיסטוריה של הרפואה ולא לראות בה בן חורג.

מייחסים ליגאל אלון את המשפט הקלישאי הבא: עַם שֶׁאֵינוֹ זוֹכֵר אֶת עֲבָרוֹ הַהוֹוֶה שֶׁלּוֹ דַּל וַעֲתִידוֹ לוּט בַּעֲרָפֶל. אני טוען כי בעל מקצוע שאינו מכיר כלל את עבר מקצועו – עתידו עשוי להיות מובטח, אבל יהא דל בהבנת העולם.

 *Ira Rutkow, Empire of the scalpel. The history of Surgery. Scribner , New York 2022

נושאים קשורים:  ההיסטוריה של הרפואה,  פרופ' יואל דונחין,  לימודי רפואה,  חדשות,  דעות
תגובות
אנונימי/ת
03.05.2022, 16:30

"התכנית נולדה בעקבות נתונים שאסף המשרד ולפיהם 80% מהמתמחים בבתי החולים בצפון הארץ הם כיום מתושבי האזור. דו"ח מקביל של משרד הבריאות מצא כי 22% מהסטודנטים לרפואה הם תושבי הנגב והצפון. בעוד שכ-60% מכלל הסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון, למשל, אינם תושבי הנגב, 12% מאלה שהגיעו להתמחות הודיעו כי יסכימו להתמחות בבתי החולים בדרום הארץ ואף לעבור לגור בנגב"-אלה הנתונים המשמעותיים.והמבין יבין כל כך למה...

אנונימי/ת
05.05.2022, 10:52

כל תחום בחיים האנושיים יוצא נשכר מידע
היסטורי ישים. רכישת פרספקטיבה היסטורית
ועניין בה היא תכונה אישית כמו כישרון לתחום מסויים ברפואה שחולקים רק כמה
מתלמידיה.
״מקוריות אמירתך״לאור הבנותיו של יגאל אלון מצומצמת ובנאלית.
אם אתה משלה עצמך שהארותיך יעצימו
עניין היסטורי של פרחי רפואה-אשריך

הערה פרודוקטיבית ונכונה מאוד. אני מצטער על כך , בעיקר על שגרמתי לעצמי אשליה. אבקש מהעורכים להוריד את הציטטה .... כדי שפרחי הרפואה לא יפלו בפח הבנאליות שלי .

06.05.2022, 17:40

ברכה ליואל. כמי שמתעניין בהיסטוריה בכלל ובהיסטוריה של הרפואה בפרט מודה על דבריך ועל הפנייתך לספר החדש. חנן

08.05.2022, 21:52

תודה רבה לפרופ' יואל דונחין. בזכותך,אני אצפה בכל פרקי הסדרה The knick אני רוצה להזכיר שני ספרים מעניינים במיוחד לרופאים. האחד ,,על הסכין,, שנכתב ע"י כירורג בלגי . הוא מתאר ניתוחים שנעשו במשך מאות השנים האחרונות. כתוב היטב ומרתק. הספר השני " זה עומד לכאוב נכתב ע"י אדם קיי רופא יהודי בלונדון המתאר את ההתמחות בגניקולוגיה. לעניות דעתי ספר מצוין!

08.05.2022, 23:02

אגב, "זה עומד לכאוב " עובד לסדרת טלוויזיה באנגליה.